בעבודת הווידאו נראה האמן אוחז בפטיש המחובר למסמר הקבוע בקיר באמצעות חוט ברזל המעוצב כאותיות היוצרות את המילה "פטיש". כאשר האמן משליך את הפטיש אל הקרקע, משקלו מותח את החוט והאותיות מתעוותות עד שהמילה חדלה להיות קריאה. ברגע שבו המילה נדרשת לשאת את הפטיש, היא מפסיקה להיות מילה והופכת לאמצעי נשיאה. הפטיש אינו נופל אל הקרקע, אלא נותר תלוי ומתנדנד על אותו חוט ברזל. השפה קורסת תחת משקלו של האובייקט שאותו ביקשה להגדיר.

2026

וידאו, טקסט, אובייקט וחוט ברזל

בעבודת הווידאו נראה האמן אוחז בפטיש המחובר למסמר הקבוע בקיר באמצעות חוט ברזל המעוצב כאותיות היוצרות את המילה "פטיש". כאשר האמן משליך את הפטיש אל הקרקע, משקלו מותח את החוט והאותיות מתעוותות עד שהמילה חדלה להיות קריאה. ברגע שבו המילה נדרשת לשאת את הפטיש, היא מפסיקה להיות מילה והופכת לאמצעי נשיאה. הפטיש אינו נופל אל הקרקע, אלא נותר תלוי ומתנדנד על אותו חוט ברזל. השפה קורסת תחת משקלו של האובייקט שאותו ביקשה להגדיר.

במבט ראשון נדמה כי הרישום מתאר קנקן שפת צווארון משוחזר – כלי חרס שהורכב מחדש משבריו. באמצעות עוביי קו משתנים ואשליית עומק, הוא נקרא כדימוי של אובייקט ארכאולוגי מוכר, והצופה משלים כמעט באופן אוטומטי את המעבר מן הקו אל החומר. ככל שהמבט מתעכב, מתגלה סתירה. מבעד לשכבת הקווים הקדמית נראים גם הקווים המתארים את חלקו האחורי של הכלי. אילו היה זה קנקן חרס, חלקים אלה היו מוסתרים מן העין. דווקא מה שנראה בתחילה כהישג רישומי הופך להוכחה שהאובייקט אינו יכול להיות עשוי חרס.

ברגע זה משתנה אופן הקריאה של העבודה. הרישום אינו מייצג עוד קנקן, אלא פסל תלת־ממדי עשוי חוט ברזל, ששקיפותו מאפשרת לראות את חלקיו הקדמיים והאחוריים בו־זמנית. העבודה מבקשת להשהות את פעולת הזיהוי ולהפוך אותה לנושא בפני עצמו. היא מציעה כי משמעותו של אובייקט אינה נקבעת רק על ידי צורתו, אלא גם על ידי אופן הקריאה שלו. המעבר אינו מתרחש בחומר, אלא בפרשנות שמעניק לו הצופה.

2026

רישום ברזל דו מימדי

במבט ראשון נדמה כי הרישום מתאר קנקן שפת צווארון משוחזר – כלי חרס שהורכב מחדש משבריו. באמצעות עוביי קו משתנים ואשליית עומק, הוא נקרא כדימוי של אובייקט ארכאולוגי מוכר, והצופה משלים כמעט באופן אוטומטי את המעבר מן הקו אל החומר. ככל שהמבט מתעכב, מתגלה סתירה. מבעד לשכבת הקווים הקדמית נראים גם הקווים המתארים את חלקו האחורי של הכלי. אילו היה זה קנקן חרס, חלקים אלה היו מוסתרים מן העין. דווקא מה שנראה בתחילה כהישג רישומי הופך להוכחה שהאובייקט אינו יכול להיות עשוי חרס.

ברגע זה משתנה אופן הקריאה של העבודה. הרישום אינו מייצג עוד קנקן, אלא פסל תלת־ממדי עשוי חוט ברזל, ששקיפותו מאפשרת לראות את חלקיו הקדמיים והאחוריים בו־זמנית. העבודה מבקשת להשהות את פעולת הזיהוי ולהפוך אותה לנושא בפני עצמו. היא מציעה כי משמעותו של אובייקט אינה נקבעת רק על ידי צורתו, אלא גם על ידי אופן הקריאה שלו. המעבר אינו מתרחש בחומר, אלא בפרשנות שמעניק לו הצופה.

בסדרה זו אני בוחן את היחסים בין השפה לבין האובייקט. מה מתרחש כאשר אידאולוגיה, המגולמת בשפה, פוגשת אובייקט המייצג מקום? האם במפגש ביניהם נוצרת תקשורת, שבה כל אחד מסייע בפירושו של האחר, או שמא כל אחד מושך את התודעה לכיוון אחר, והצופה נאלץ לבחור בין הקריאה החזותית לבין הקריאה הלשונית?
הטקסט נראה במבט ראשון כהייקו עברי, אך מפר כמעט כל מאפיין המזוהה עם הצורה הזו. בכך הוא אינו רק סוטה מן הז'אנר, אלא "נכשל" בו במכוון, והכישלון עצמו הופך לחלק מן העבודה.
העבודות בוחנות אם הטקסט והאובייקט מסוגלים לייצר משמעות משותפת, או שהם רק מתקיימים זה לצד זה באותו מרחב, כשכל אחד ממשיך לפעול על פי חוקיו שלו.
הטקסט נראה כמעט חכם מדי, האובייקט נראה כמעט טיפש מדי וחוט הברזל מחבר את שניהם יחד.

2026

טקסט, אובייקט וחוט ברזל

בסדרה זו אני בוחן את היחסים בין השפה לבין האובייקט. מה מתרחש כאשר אידאולוגיה, המגולמת בשפה, פוגשת אובייקט המייצג מקום? האם במפגש ביניהם נוצרת תקשורת, שבה כל אחד מסייע בפירושו של האחר, או שמא כל אחד מושך את התודעה לכיוון אחר, והצופה נאלץ לבחור בין הקריאה החזותית לבין הקריאה הלשונית?
הטקסט נראה במבט ראשון כהייקו עברי, אך מפר כמעט כל מאפיין המזוהה עם הצורה הזו. בכך הוא אינו רק סוטה מן הז'אנר, אלא "נכשל" בו במכוון, והכישלון עצמו הופך לחלק מן העבודה.
העבודות בוחנות אם הטקסט והאובייקט מסוגלים לייצר משמעות משותפת, או שהם רק מתקיימים זה לצד זה באותו מרחב, כשכל אחד ממשיך לפעול על פי חוקיו שלו.
הטקסט נראה כמעט חכם מדי, האובייקט נראה כמעט טיפש מדי וחוט הברזל מחבר את שניהם יחד.

בעבודה זו יצרתי טקסט מחוט ברזל המשלב שני נאומים היסטוריים: האחד של מנחם אוסישקין והשני של ישראל זנגוויל. שני המנהיגים הציוניים מציעים תפיסות מנוגדות ביחס לקשר שבין הציונות לארץ ישראל—נאומו של אוסישקין נכתב בארץ ישראל, ואילו נאומו של זנגוויל נכתב באנגליה. איחודם לטקסט אחד מערער את הוודאות של נקודת הייחוס: כאשר מופיעה המילה "כאן", האם היא מתייחסת לארץ ישראל או לחוץ לארץ?האובייקט שנוצר אינו מבקש להכריע בין האפשרויות, אלא להפוך למרחב המכיל את מורכבותם של שני נרטיבים מנוגדים. לשם כך יצרתי רצף טקסטואלי ארוך ככל האפשר, המטשטש את נקודת המעבר בין שני הנאומים. כאשר העבודה נפרסת במלואה, היא משתרעת לאורך של כ־15 מטרים.

2026

טקסט, חוט ברזל, סליל

בעבודה זו יצרתי טקסט מחוט ברזל המשלב שני נאומים היסטוריים: האחד של מנחם אוסישקין והשני של ישראל זנגוויל. שני המנהיגים הציוניים מציעים תפיסות מנוגדות ביחס לקשר שבין הציונות לארץ ישראל—נאומו של אוסישקין נכתב בארץ ישראל, ואילו נאומו של זנגוויל נכתב באנגליה. איחודם לטקסט אחד מערער את הוודאות של נקודת הייחוס: כאשר מופיעה המילה "כאן", האם היא מתייחסת לארץ ישראל או לחוץ לארץ?האובייקט שנוצר אינו מבקש להכריע בין האפשרויות, אלא להפוך למרחב המכיל את מורכבותם של שני נרטיבים מנוגדים. לשם כך יצרתי רצף טקסטואלי ארוך ככל האפשר, המטשטש את נקודת המעבר בין שני הנאומים. כאשר העבודה נפרסת במלואה, היא משתרעת לאורך של כ־15 מטרים.

2021

"הפיראטים מקרית שלום"

סרט דוקומנטרי. סינמטק קרית שלום, תל אביב 5:30 דקות

זוכה פרס ראשון בתחרות סרטים קצרים של פסטיבל "שכונה בסרט" של פרוייקט מיקרוסינמה בשכונת קרית שלום בתל אביב. הופק בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלויזיה. הסרט מציג את עומר ואיטא, זוג צעיר שמתגורר בשכונת קרית שלום בתל אביב. בנוסף לפועלם האמנותי, הם קימו מאפייה ביתית קטנה שאת תוצריה (לחמים ועוגות ללא גלוטן) הם מחלקים לפרנסתם לתושבי השכונה וסביבותיה. הסרט מתעד את השתלבותם של זוג אמנים, חילוני וצעיר בשכונה דתית ומסורתית בפאתי תל אביב

זוכה פרס ראשון בתחרות סרטים קצרים של פסטיבל "שכונה בסרט" של פרוייקט מיקרוסינמה בשכונת קרית שלום בתל אביב. הופק בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלויזיה. הסרט מציג את עומר ואיטא, זוג צעיר שמתגורר בשכונת קרית שלום בתל אביב. בנוסף לפועלם האמנותי, הם קימו מאפייה ביתית קטנה שאת תוצריה (לחמים ועוגות ללא גלוטן) הם מחלקים לפרנסתם לתושבי השכונה וסביבותיה. הסרט מתעד את השתלבותם של זוג אמנים, חילוני וצעיר בשכונה דתית ומסורתית בפאתי תל אביב

2019

"ממ"ש – מרחב מוגן שכונתי"

מיצב ומיצג. שיתוף פעולה עם האמנית דפנה תלמון "מנורת לילה 5 "

אוצרים: רוית הררי, יאשה רוזוב ואיברי באומגרטן

בעבודה זו יצר צמד האמנים מרחב מוגן שכונתי (ממ"ש) באמצעות מיגונית פעמונית שנתרמה לפרויקט על ידי חברת וולפמן תעשיות. בתוך המיגונית התקיימו סדנאות מדיטציה אינטראקטיביות בהשתתפות קהל המבקרים. העבודה בוחנת מה מתרחש כאשר אובייקט שימושי מנותק מהקשרו הפונקציונלי, מועבר אל המרחב הציבורי ומוצב במסגרת אמנותית. באמצעות שינוי ההקשר, היא מבקשת להגדיר מחדש את מערך היחסים שהאובייקט מייצר, ולבחון את הגבולות שבין פונקציונליות, מרחב עירוני ופעולה אמנותית.

בעבודה זו יצר צמד האמנים מרחב מוגן שכונתי (ממ"ש) באמצעות מיגונית פעמונית שנתרמה לפרויקט על ידי חברת וולפמן תעשיות. בתוך המיגונית התקיימו סדנאות מדיטציה אינטראקטיביות בהשתתפות קהל המבקרים. העבודה בוחנת מה מתרחש כאשר אובייקט שימושי מנותק מהקשרו הפונקציונלי, מועבר אל המרחב הציבורי ומוצב במסגרת אמנותית. באמצעות שינוי ההקשר, היא מבקשת להגדיר מחדש את מערך היחסים שהאובייקט מייצר, ולבחון את הגבולות שבין פונקציונליות, מרחב עירוני ופעולה אמנותית.

2018

"מכתב לתמי גטר"

פיסול וטקסט. גלריית גבעון, תל אביב. אוצר: ניקולה טרצי

בעבודה זו יצר האמן מטבע ייחודי של שקל אחד, שבו שני צדדיו זהים. לשם כך שייף את פני השטח של שני מטבעות, הפחית כל אחד מהם למחצית מעוביו המקורי, וחיבר ביניהם לכדי מטבע אחד. לאחר מכן נוצר המטבע ביציקת כסף בבית יציקה מקצועי, והפך לאובייקט אמנותי. אל המטבע צורף מכתב לאמנית תמר גטר, ובו הציע האמן להחליף את המטבע שיצר באחד מרישומיה. באמצעות מחווה זו ביקש ליצור דיאלוג אמנותי החורג מן האובייקט עצמו ומתקיים גם במישור של חליפין, ערך ותקשורת בין אמנים. העבודה מקיימת זיקה למכתב שכתבה תמר גטר ליוזף בויס בשנות ה־70, ובכך ממשיכה מסורת של התכתבות אמנותית כפעולה מושגית וכחלק בלתי נפרד מן היצירה

בעבודה זו יצר האמן מטבע ייחודי של שקל אחד, שבו שני צדדיו זהים. לשם כך שייף את פני השטח של שני מטבעות, הפחית כל אחד מהם למחצית מעוביו המקורי, וחיבר ביניהם לכדי מטבע אחד. לאחר מכן נוצר המטבע ביציקת כסף בבית יציקה מקצועי, והפך לאובייקט אמנותי. אל המטבע צורף מכתב לאמנית תמר גטר, ובו הציע האמן להחליף את המטבע שיצר באחד מרישומיה. באמצעות מחווה זו ביקש ליצור דיאלוג אמנותי החורג מן האובייקט עצמו ומתקיים גם במישור של חליפין, ערך ותקשורת בין אמנים. העבודה מקיימת זיקה למכתב שכתבה תמר גטר ליוזף בויס בשנות ה־70, ובכך ממשיכה מסורת של התכתבות אמנותית כפעולה מושגית וכחלק בלתי נפרד מן היצירה

2018

"תרגילי גמישות"

וידאו ומיצב. תערוכת הגמר של התכנית ללימודי המשך במדרשה לאמנות בבית ברל.

גלרית הירקון, תל אביב. אוצרת: נגה דוידסון

התערוכה כללה שתי עבודות הקשורות זו בזו. הראשונה הייתה סרט תיעודי בשם "המשיח" (5:30 דקות), והשנייה סרט קצר בשם "המאורע" (15:00 דקות), שלצדו הוצגו שלושה מיצבים בתוך חלל הגלריה ומחוצה לו.

אחד המרכיבים המרכזיים בתערוכה היה מיצב הווידאו "המאורע", שבמרכזו סרט באורך 15 דקות שצולם בתעלת נחל איילון היבשה בתל אביב. הסרט שואב השראה מסיפוריהם של ישו והגולם, ובוחן את היחסים שבין הטבעי למלאכותי במסגרת של פעולה אמנותית. לצד הקרנת הווידאו הוצב מיצב המורכב ממכלי ג'ריקן צהובים המחוברים בצינורות, אשר הוצבו מול ההקרנה והוסיפו ממד פיסולי לחלל התצוגה.

הסרט התיעודי מתעד את ארקדי, אדם המגדיר את עצמו כ"משיח", כשהוא משוחח עם עוברי אורח בכיכר השוק בתל אביב. הסרט, שאורכו 5:30 דקות, מציג דיוקן של דמות יוצאת דופן ובוחן את המפגש בינה לבין המרחב הציבורי והאנשים החולפים בו.

התערוכה כללה שתי עבודות הקשורות זו בזו. הראשונה הייתה סרט תיעודי בשם "המשיח" (5:30 דקות), והשנייה סרט קצר בשם "המאורע" (15:00 דקות), שלצדו הוצגו שלושה מיצבים בתוך חלל הגלריה ומחוצה לו.

אחד המרכיבים המרכזיים בתערוכה היה מיצב הווידאו "המאורע", שבמרכזו סרט באורך 15 דקות שצולם בתעלת נחל איילון היבשה בתל אביב. הסרט שואב השראה מסיפוריהם של ישו והגולם, ובוחן את היחסים שבין הטבעי למלאכותי במסגרת של פעולה אמנותית. לצד הקרנת הווידאו הוצב מיצב המורכב ממכלי ג'ריקן צהובים המחוברים בצינורות, אשר הוצבו מול ההקרנה והוסיפו ממד פיסולי לחלל התצוגה.

הסרט התיעודי מתעד את ארקדי, אדם המגדיר את עצמו כ"משיח", כשהוא משוחח עם עוברי אורח בכיכר השוק בתל אביב. הסרט, שאורכו 5:30 דקות, מציג דיוקן של דמות יוצאת דופן ובוחן את המפגש בינה לבין המרחב הציבורי והאנשים החולפים בו.

2017

"המאורע השלושים ושלוש"

מתחת לפנס" גבעת חביבה. אוצר: אתר גבע

מיצב של מיתת שיזוף דו קומתית עשויה מעץ, וידאו של האמן בונה מיטת שיזוף

בעבודה זו מציג האמן מיטת שיזוף דו־קומתית, לצד עבודת וידאו המתעדת את תהליך בנייתה. במהלך הבנייה נראה האמן כשהוא ממסמר את גופו אל מבנה המיטה, והופך את פעולת הבנייה עצמה לפעולה פרפורמטיבית.

בעבודה זו מציג האמן מיטת שיזוף דו־קומתית, לצד עבודת וידאו המתעדת את תהליך בנייתה. במהלך הבנייה נראה האמן כשהוא ממסמר את גופו אל מבנה המיטה, והופך את פעולת הבנייה עצמה לפעולה פרפורמטיבית.

2017

"לך תצטיין"

פיסול ומיצג. מוזיאון בית העיר, תל אביב אוצרת: איילת ביתן שלונסקי

"מיצב ומיצג שהוצג בבית העירייה הישן בתל אביב במסגרת התערוכה "מתקן 27". החלל הוצב כחדר הצטיינות מלא בפסלים מוזהבים (רדי-מייד) שמנציחים רגעי אלימות שונים ולידם תעודות הצטיינות. בתשלום סמלי המבקרים יכלו לרכוש פסל ולקבלו כפרס בטקס חגיגי שנערך עבורם

"מיצב ומיצג שהוצג בבית העירייה הישן בתל אביב במסגרת התערוכה "מתקן 27". החלל הוצב כחדר הצטיינות מלא בפסלים מוזהבים (רדי-מייד) שמנציחים רגעי אלימות שונים ולידם תעודות הצטיינות. בתשלום סמלי המבקרים יכלו לרכוש פסל ולקבלו כפרס בטקס חגיגי שנערך עבורם

2015

"בויס, בויס, בויס"

גלרית אגריפס, ירושלים. אוצר: ליאב מזרחי
שיתוף פעולה עם האמן אורן פישר. מיצב מסמרים חלודים, בשר עגל, ורישום ברזל

במסגרת שיתוף פעולה עם האמן אורן פישר, יצר האמן סדרת מיצבים שבהם נתחי בשר עגל הוצמדו לקירות באמצעות מסמרים חלודים שיוצרו בעבודת יד. התערוכה כללה גם רישום עשוי חוט ברזל, שהוצג לצד המיצבים.

במסגרת שיתוף פעולה עם האמן אורן פישר, יצר האמן סדרת מיצבים שבהם נתחי בשר עגל הוצמדו לקירות באמצעות מסמרים חלודים שיוצרו בעבודת יד. התערוכה כללה גם רישום עשוי חוט ברזל, שהוצג לצד המיצבים.

2015

"שיבוש פעולה"

פיסול ופרפורמנס. גלריית משונע, תל אביב. אוצרת: יעל קינן.

במסגרת שיתוף פעולה עם האמן אדר גולדפרב יצרו השניים סדרת עבודות, שבמרכזה עבודת פרפורמנס. לצורך העבודה נבנתה זירת אגרוף מיניאטורית, שבתוכה נכנסו השניים וניהלו קרב אגרוף. הקהל שלט בתנועותיהם באמצעות מקלות קטנים שחוברו לידיהם, והפך אותם למעין בובות המופעלות מבחוץ. העבודה טשטשה את הגבול בין הצופים למבצעים, ובחנה את יחסי הכוח, השליטה וההפעלה בין השניים.

במסגרת שיתוף פעולה עם האמן אדר גולדפרב יצרו השניים סדרת עבודות, שבמרכזה עבודת פרפורמנס. לצורך העבודה נבנתה זירת אגרוף מיניאטורית, שבתוכה נכנסו השניים וניהלו קרב אגרוף. הקהל שלט בתנועותיהם באמצעות מקלות קטנים שחוברו לידיהם, והפך אותם למעין בובות המופעלות מבחוץ. העבודה טשטשה את הגבול בין הצופים למבצעים, ובחנה את יחסי הכוח, השליטה וההפעלה בין השניים.

2015

"עבודת בוידעם"

מיצב ופיסול. גלריית משונע, תל אביב.

"לא הילד מהשואה" – רישום מחוט ברזל בתוך מגירת עץ עתיקה (רדי־מייד). "החייל הבולגרי" – רישום מחוט ברזל על הקיר. מיצב מגירות בחלל הגלריה.

התערוכה כללה מספר מיצבים, ובהם שני רישומים מחוט ברזל שנוצרו מתוך תצלומי פניהם של שני סביי. האחד נהרג במלחמת הבלקן הראשונה בראשית המאה ה־20, והשני שירת כחייל בצבא הבולגרי במהלך מלחמת העולם השנייה. הצגתן של שתי העבודות הללו בגלריה בתל אביב מעניקה להן הקשר חדש. המעבר מן ההיסטוריה המשפחתית אל חלל תצוגה ישראלי יוצר מפגש בין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי, ומאפשר לסיפורי חייהם של שני הסבים להיטען במשמעויות נוספות לנוכח המטען ההיסטורי והתרבותי שמביא עמו הצופה.

התערוכה כללה מספר מיצבים, ובהם שני רישומים מחוט ברזל שנוצרו מתוך תצלומי פניהם של שני סביי. האחד נהרג במלחמת הבלקן הראשונה בראשית המאה ה־20, והשני שירת כחייל בצבא הבולגרי במהלך מלחמת העולם השנייה. הצגתן של שתי העבודות הללו בגלריה בתל אביב מעניקה להן הקשר חדש. המעבר מן ההיסטוריה המשפחתית אל חלל תצוגה ישראלי יוצר מפגש בין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי, ומאפשר לסיפורי חייהם של שני הסבים להיטען במשמעויות נוספות לנוכח המטען ההיסטורי והתרבותי שמביא עמו הצופה.

2013

"העץ"

וידאו ומיצב. בסיס צבאי נטוש ליד גבול לבנון.

בתערוכה "צבעי בסיס" השתתפו אמנים רבים בבסיס צבאי נטוש בצפון הארץ, סמוך לגבול לבנון. העבודה "העץ" כללה מיצב וידאו שבמרכזו סרט המתעד את תהליך הפיכתו של גבר בעל שיער ארוך לחייל בצה"ל. הסרט הוקרן על רצפת החלל, ולצדו הוצב עץ כרות כחלק מן המיצב. העבודה עוסקת במושגים של שינוי זהות, התבגרות והמעבר בין זהות אזרחית לזהות צבאית. הצגתה בתוך בסיס צבאי נטוש יוצרת זיקה בין המרחב הפיזי לבין התהליך האישי המתועד בסרט, ומדגישה את יחסי הגומלין שבין גוף, מקום וזיכרון.

התערוכה "צבעי יסוד 2" הפגישה אמנים רבים בבסיס צבאי נטוש בצפון הארץ, סמוך לגבול לבנון. העבודה "העץ" כללה מיצב וידאו שבמרכזו סרט המתעד את תהליך הפיכתו של גבר בעל שיער ארוך לחייל בצה"ל. הסרט הוקרן על רצפת החלל, ולצדו הוצב גדם עץ כחלק מן המיצב.

העבודה עוסקת במושגים של שינוי זהות, התבגרות והמעבר בין זהות אזרחית לזהות צבאית. הצגתה בתוך בסיס צבאי נטוש יוצרת זיקה בין המרחב הפיזי לבין התהליך האישי המתועד בסרט, ומדגישה את יחסי הגומלין שבין גוף, מקום וזיכרון.

עגלת קניות

אנא מלאו פרטים למעבר לשיחת וואטסאפ: